“כללו של דבר, האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה אלא בעבור מצבו בעולם הבא.
אלא שמצבו בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא שהוא תכליתו…”(מסילת ישרים)
“העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא.”(אבות ד’,ט”ז)
“ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה,
כי מה הם חיי האדם בעולם הזה… ימי שנותינו…. שמונים שנה,
בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המות.” (מסילת ישרים)
“ולא עוד אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה,
לא היה צריך מפני זה שתנפח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה,
שתהיה גדולה יותר מן המלאכים עצמם (הגוף הגשמי היה מסתדר טוב יותר בלי הנשמה העליונה בעולם הזה),
כל שכן שהיא אינה מוצאה שום נחת רוח בכל עינוגי זה העולם… (הנשמה לא נהנית מהעינוגים של העולם הזה.)”
(מסילת ישרים)
