“נמצאנו למדים, כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בניסיון,
והנאות העולם אין ראוי שיהיו לו אלא לעזר ולסיוע בלבד…
ואמנם ראוי לו שתהיה כל פניתו רק לבורא יתברך,
ושלא יהיה לו שום תכלית אחר כל מעשה שיעשה, אם קטון ואם גדול, אלא להתקרב אליו יתברך…
וכל מה שיוכל לחשוב שהוא אמצעי לקרבה זו ירדוף אחריו ויאחז בו ולא ירפהו”.
(מסילת ישרים פרק א’)
