עצות טובות למשמעת

מתאים ל: שבת, יום חול

 

כדי להוביל החניכות ולהשפיע עליהן, החניכות צריכות לדעת- מה אנו מצפות מהן? מהי מטרתנו?

חשוב שזה שיעשה ב 2 אופנים :

1) פידבק על דברים חיוביים וטובים שהן עושות.

2) משמעת- הטלת גבולות ברורים כדי שהחניך יידע מה מותר ומה אסור, מה מצפים ממנו ומה לא .

כדי שמסר יופנם חשוב מאד:

א. לדעת מה אנחנו רוצות מהחניכה!

אנו צריכים למקד ולברר לעצמנו למה אנחנו דורשות את מה שאנחנו דורשות מהחניכה,

רק ברגע שאנחנו נבין זאת בעצמנו נוכל לשכנע ולהשפיע .

לכן אם זו דרישה מהקומונרית או מההנא”ר- ואני לא מבינה- פשוט יש לגשת ולברר מדוע ביקשו זאת .

ב. צירוף הסבר לדרישת המשמעת:

טבע האדם לאהוב חופש ופורקן, לכן כאשר חניכה נדרשת לבצע פעולות מסוימות וזה מגביל אותה,

באופן טבעי יש לה נטייה שלא לרצות לבצע. במיוחד אם הדרישות נראות לה תמוהות, ולא מובנות,

 מטלות אלו עלולות לפתח התמרדות או התמרמרות.

לעומת זאת, אם החניכה מקבלת הסבר על מה שדורשים ממנה,

(לדוגמא : “צריך ללכת אם כובע, כי הסיכוי שתקבלי מכת שמש כשיש לך כובע נמוך יותר…”) העניין יותר נוגע אליה,

 וממילא זה תורם לרצון הפנימי לבצע את מה שנדרש מהחניך לעשות מתוך שמחה .

ואפילו אם החניך לא שמח לבצע את זה כי הדרישה מגבילה אותה או דורשת מאמץ,

הוא רואה ויודע שהדרישה הגיונית ורצויה וכך הסיכוי שהוא לא יעשה מה שביקשנו נמוך יותר.

ג. דוגמא אישית-אישיות לדוגמא:

כל דרישות המדריכות מהחניכות צריכות להיות טבועות באישיות שלהן, ומבוצעות על ידן.

המסר לחניכות צריך להיות תואם להתנהגות שלהן במציאות.

כשהחניכה רואה שאין סתירה בין מה שהמדריכה דורשת לבין מה שהיא עושה במציאות,

היא משתכנעת שזו הדרך הטובה ביותר.

אך אם המדריכות עושות את ההפך ממה שהן דורשות מהחניכות, הן יוצרות סתירה בנפש של החניכה,

החניכה תשאל את עצמה: ‘אם באמת זו הדרך, מדוע המדריכות לא מבצעות ולא מכבדות אותה כראוי,

 וגם עושות את ההפך? כנראה שאין משהו אמיתי בדרישות שלהן, ולא צריך להתאמץ..’

ד. לא להרבות בדרישות ללא צורך:

אדם אוהב חופש, כל פקודה כובלת והיא בניגוד לנטייה הטבעית של האדם.

חניכה באופן עקרוני מבינה שלכל הוראה יש סיבה ולכן היא מצייתת לה,

אך אם החניכה תשים לב לדרישות קטנוניות או אינטרסנטיות ללא הצדקה, זה עלול לפתח אצלה סלידה,

התחמקות וסרבנות. החניכה תראה בדרישות של המדריכות ‘פקודות של רודנים’ ולכן תחפש דרך לפרוץ את המסגרת.

(עד שסוף סוף החניכה הפסיקה לדבר עם חברה שלה ויושבת בשקט,

תסבלי עוד קצת את הרעש שהיא עושה עם העלים, ואל תציקי לה שוב פעם בהערה ללא צורך…)

ה. להבחין בין בקשה לשאלה:

כשאר מדריכה נותנת הוראה לחניכה היא מצפה שהיא תבצע אותה.

אך אם המדריכה שואלת את החניכה אם היא מסכימה לבצע הוראה מסויימת ומעמידה זאת לבחירתה החופשית

 (“את מוכנה בבקשה להיכנס לתפילה?..”),

אם החניכה תסרב אין זה נכון להגיד שזו הפרת משמעת.

כדי למנוע אי נעימות וחוסר משמעת צריך לחשוב מראש אם אנחנו רוצות לדרוש או לשאול.

ו. להימנע מסירוב ללא צורך:

פעמים רבות על מנת ליצור שקט ולקצר את הדרך, במיוחד בזמני לחץ,

אנחנו עונות בשלילה לבקושותיהן ולשאלותיהן של החניכות.

(את נורא לחוצה עם האוכל במדורה ותוך כדי מנסה לשים לב שאף חניכה לא קופצת לאש,

ובדיוק בשניה הזאת מגיעה החניכה: “אני יכולה לחלק את הקלפים של הרביעיות?? בבקשה!…”)

אין זה מעשה נכון לסרב ללא סיבה ובמיוחד שהוא משיג את התוצאה ההפוכה.

החניכה, ככל שאנחנו חוזרות על סירוב בלתי הגיוני, תמהה ומתמרמרת עוד יותר.

מאותו רגע, הדרך של החניכה לא ארוכה לעשיית מעשה שאינה לרוחה של המדריכה.

אך כאשר המדריכה תתמיד ותשתדל לענות תמיד בצורה הגיונית, ולענות בחיוב כאשר הדבר אפשרי,

החניכה תבין שגם כאשר המדריכה מסרבת לבקשה שלה,

 ישנו היגיון מאחורי זה ובפעם הבאה תתאים את בקשותיה לעקרונות המדריכה.

ז. להיות החלטיות:

בבואנו לתת תשובות והוראות לחניכות, עלינו להיות החלטיות ולא להסס,

אע”פ שיש להורות לחניכה או לסרב בצורה הגיונית, עלינו לקחת בחשבון שלילד יש יצר לשובבות ורצון עז לעשות מה שהוא רוצה,

 ואם החניכה תבין מתוך תשובות המדריכות שהן מהססות,

 (“צריך להיות בתפילה בתוך הבי”כ, כי, כי.. ככה החלטנו וככה כולן עושות”)

היא עלולה להפעיל עליהן לחץ כדי שיסכימו למלא את בקשותיה. (“ייותר נעים לי בחוץ, אני יותר מתרכזת..” )

ח. להיות עקביות:

על המדריכה להשתדל לבצע הסכמים שנקבעו בין מדריכות לחניכות בצורה רציפה,

 וללא שינויים בלתי מוצדקים או שהמציאות לא מחייבת אותם.

אי עקביות עלולה לגרום לחניכה לקרירות ואי רצון לעמוד בדרישות שהמדריכות דורשות ממנה.

לדוגמא, אם המדריכה מחייבת את החניכות להגיע למפקד בזמן,

או לא להיכנס לפעולה אם לא נכנסו לתפילה עליה להיות עקבית בכך, ולא בצורה של דילוג שבת כן, 2 שבתות לא וכו’,

 כי זה עלול להביא לרפיון במשמעת.

(כשדורשים משהו מחניכה ולא מוותרים, בסוף זה ימאס לה והיא תלמד).

חשוב לשים לב שלא מחייבים את החניכות רק כשנוח לנו,

 וכאשר לא נוח לנו אנחנו לא מחייבת ולא מעירות להן או לא מקפידות על הוראה מסויימת.

עקביות אינה רק בדרישה אלא גם בהנהגה שהנהגנו בשבט ובסניף,

לדוגמא, אם התחלנו במנהג חדש של אמירת דבר תורה בפתיחת פעולת שבת,

עלינו להשתדל להיות עקביות ולא לבצע זאת רק מתי שנוח לנו.

ט. להכיר את כוחותיה הנפשיים והגופניים של החניכה:

כאשר אנחנו עולים במעלית אנחנו רואים שלט “אפשר להעמיס עד כך וכך ק”ג, אין לעבור את המשקל המצויין”,

והסיבה- אם נעמיס על המעלית יותר מיכולתה היא לא תעלה, אלא להיפך, היא עלולה להתקלקל.

כך עלינו המדריכות לדעת שלכל אדם יש כוח סבל מוגדל ואסור לנו ללחוץ אותו יותר מזה, ואפילו לדברים החיוביים.

החניכה, משום שהיא עוד קטנה, לא יכולה להבחין שהדרישה מוגזמת מדי בשבילה,

 ומחוסר הצלחה היא יכולה לפתח רגשי נחיתות, וגם להגיע לחוסר משמעת.

לדוגמא: אם חניכה שעד עכשיו הייתה מדברת כל התפילה, עבדה עלזה ממש קשה וב”ה היא עכשיו בשקט,

עכשיו גם לדרוש שהיא תתרכז כל התפילה זה מוגזם וגדול עליה בשלב הזה.

י. לתת כללים ברורים ומפורטים:

חשוב ביותר שיהיו כללים ברורים ומפורטים שאותם החניכות יכירו וידעו.

כמו כן, הכללים צריכים להיות מובנים ע”י הצוות ומוסכמים בניהם.

יא. לתת יחס שווה לכל החניכות:

בכל שבט נמצאות חניכות כישרוניות ופחות כישרוניות, וטבעי שיחמיאו יותר לחניכה כישרונית,

 לעומת זאת יש נטייה קצת להתעלם מהחניכות הפחות כישרוניות, ולפעמים גם לדכא את היכולות שלהן.

עלינו לקחת בחשבון שכאשר אנחנו מחמיאות לחניכה הכישרונית החניכה האחרת יוצאת פגועה וחסרת אונים.

חניכה כזאת תנסה למצוא סיפוק וצומי בצורה שלילית, שהרי היא התייאשה מלקבל צומי בצורה חיובית,

 כי היא מרגישה שחברתה לשבט יותר מצליחה ממנה וחשובה ממנה,

 ולכן מובן שתהיה אצל אותה חניכה תופעה של חוסר משמעת.

על המדריכות למצוא אצל כל(!!) חניכה נקודות חזקות וטובות ואותן לטפח!

וכמובן- גם להזכיר לחניכות שהעיקר זה המאמץ.

יב. לשמור על מצב של שמאל מרחקת וימין מקרבת:

צריך לדאוג שהפידבק יהיה חזק יותר מהדרישות למשמעת (תסתכלו ב1 ו2, בהתחלה)

יג. גישה אחידה של צוות ההדרכה:

קשה לדרוש תמימות דעים בין כל צוות ההדרכה, אך מה בכל זאת נרוויח לטובת החניכה אם תהיה החלטה שווה לכולם?

פשוט מאוד, לחניכה יהיה קל לקבל את דעת המדריכות, וממלא גם להתנהג לפי רצונן.

כשהחניכה רואה שיש קו שווה בין כל הצוות, שהן לא ממציאות

חוקים טפשיים, ויש הסכמה לעניין של יותר מאדם אחד, הסיכוי שהיא תבצע את מה שביקשנו גבוה יותר.

אם אין הסכמה בין המדריכות- כשאחת המדריכות תדרוש מהחניכה דרישה שלא תיראה לה,

או שלא נוחה לה, או שסתם היא רוצה להתחמק, היא תמצא במדריכה השנייה את המפלט וכך “תרקוד” בניהן.

אותה מדריכה עלולה להיתפס לחולשה ולוותרנות לא רצויה.

דבר נוסף, קל יותר לעבוד על משמעת שיש גב מאחוריך.

יד. שמרי על מעמדך כמדריכה- לשדר ביטחון עצמי וסמכות:

חשוב לשדר ביטחון עצמי וסמכות וגם לדרוש אתזה מעמך, משום שאת דוגמא וסמל.

המעמד שלנו כמחנכים מחייב אותנו לשמש דוגמא!

אנחנו בין הדמויות המרכזיות בחיי החניכות, ואם נתנהג בהתאם ונהיה אישיות לדוגמא,

החניכות ידעו היטב להעריך אותנו, גם אם ניתקל בבעיות משמעת.