ספר דניאל

ספר דניאל נקרא על שם גיבורו הראשי.

הוא מופיע בקובץ הכתובים, לפני עזרא ונחמיה ודברי הימים.

מבנה הספר ותוכנו:

הספר נחלק לשניים: פרקים א–ו הם קובץ של שש אגדות, המספרות על הניסיונות שבהם הועמדו דניאל וחבריו.

חלקו השני – פרקים ז’–י”ב מכיל שני חזיונות (ז,ח) ושני גיליונות (ט;י–י”ב), שנתגלו לדניאל ע”י מלאך.

בחלק הראשון מסופר על דניאל ושלושת רעיו, חנניה מישאל ועזריה, שהגיעו לבבל בגלות יהויכין.

ארבעה ילדים אלו הצטיינו בלימודים וביראת השמים שלהם, ולכן על-אף שלא אכלו ממאכל המלך ומשקהו והסתפקו בזרעונים,

היה מראיהם טוב (א). באחד הימים חלם נבוכדנאצר חלום ורק דניאל הצליח לפותרו (ב).

המלך גזר לעבוד צלם שעשה, ורק ילדים אלה עמדו בגבורה נגד צו המלך וה’ הצילם (ג).

פרקים ד–ה מוקדשים לחזונות נוספים, שפתר דניאל ושהתקיימו בימיו –

חזון האילן והכתובת על הקיר במשתה בלאשצר – ופרשת דניאל בגוב האריות (ו).

שני חלקי הספר נבדלים זה מזה בכמה נקודות חשובות: א. החלק הראשון כתוב בגוף שלישי,

 ואילו בשני דניאל עצמו הוא המספר; ב. החלק הראשון, לבד מפרק א, כתוב בלשון ארמית, ואילו החלק השני,

לבד מפרק ז, כתוב עברית.

זמן חיבור הספר:

לפי המסורת נכתב ספר דניאל על ידי אנשי כנסת הגדולה (ב”ב טו ע”א), כלומר בתקופה הפרסית.