ר’ נחמן מברסלב כותב שעל פי רוב אחרי כל העצות לשמחה (התקדמות מיצוי עצמי , וכו’)
“אי אפשר לבוא לשמחה, אלא על ידי מעשי שטות ובדיחות הדעת, וכן על ידי השמחה של “ברוך שלא עשני גוי”.
עצה זאת היא כמו “עזרה ראשונה”, כי בודאי אין ראוי לאדם שילך כל היום ויעשה מעשי שטות, אלא העיקר הוא, שלאחר ‘שיתנער’ מהדיכאון
על ידי מעשה שטות, יוכל להמשיך בעבודתו את ה’ בשמחה אמיתית ובבהירות הדעת. במילים אחרות, העצה של מעשי שטות ובדיחות הדעת,
היא בשביל לנער מהאדם את כבלי הדיכדוך ולהוציא אותו מקיפאון הגאווה והחשיבות העצמית.
ר’ נחמן כאן אומר שברגע שהאדם רואה את כל נגעי עצמו, ועד כמה הוא לא מצליח ללכת בדרכי ה’ ומצוותיו והוא רוצה לתקן את מעשיו, ואין הדבר עולה בידו כלל, ובפרט כאשר יש עליו ההתגברות מצד היצר הרע וחילותיו, וכן בגשמיות – הוא עובר כל מיני ניסיונות וקשיים,
אזי טבע האדם לשקוע ולטבוע באותם חסרונות ופגמים ולחטט בהם יתר על המידה והוא מתמלא בעצב, לכן כותב
ישמח ע”י “ברוך שלא עשני גוי” כלומר ע”י כך שיחשוב שלמרות כל מגרעותיו , ה’ לא עשהו גוי וקרבהו אליו ולעבודתו ובחר בו
להיות יהודי כמו שכתוב : “אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות. וקידשתנו במצוותיך,
וקרבתנו מלכנו לעבודתך, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת” – יהא שמח כי אין ערוך לשמחה שצריכה להיות לו רק על עצם בחירתו של ה’ בו,
ובשמחה זו אי אפשר לעולם לפגום ולהפחית מערכה, מאחר ואין היא תלויה בנו כלל, כי כל עיקר שמחתנו היא על כך שה’ קרב אותנו אליו מרצונו
בלי שום קשר למעשינו. ובזה יכול כל אדם לשמח את עצמו, ולא יוכל שום חסרון או פגם לקלקל את שמחתו, ואף אם הוא רחוק ביותר
מקדושת ישראל, ופגם בכל הפגמים האפשריים, והוא מלא בחסרונות בגשמיות וברוחניות מכף רגל ועד ראש עדיין הוא נקרא יהודי,
שפירושו – שה’ בחר בו לקרבו אליו, ובשביל בחירה זו, שה’ בחר בו, יש לו לשמוח כל ימי חייו אפילו אם הוא כמו שהוא. מאחר וה’ בחר בו למרות הכל,
ור’ נחמן מסיים: שמתוך שפע שמחתו, יוכל גם לתקן מעשיו קמעה קמעה, מבלי שייפול לשחורות וחלישות הדעת, כי בשמחה הזאת,
ועל ידי שיתחזק לזכור את השמחה הזאת ולהחיות אותה תמיד,ויודה לה’ על שבחר בו לקרב אותו אליו,יוכל ללכת בדרכי התשובה
כראוי עד שיזכה לתקן גם את כל פגמיו ולכנוס בעבודת ה’ באמת כראוי.
