רחל, בתו של כלבא שבוע, רצתה להינשא לעקיבא – הרועה העני.
אמרה לו: “אם תלך ללמוד תורה – אנשא לך !”
אמר עקיבא : “מתבייש אני. מה יאמרו בשוק? תראו תראו,
עקיבא בן ארבעים שנה ולומד אלף-בית עם תינוקות של בית רבן ?!
לא, לא אוכל ללמוד עוד. אני כבר זקן”
מה עשתה רחל ? לקחה חמור, מרחה בוץ על גבו, טמנה בבוץ גרעיני חיטה והשקתה אותם.
נבטו הגרעינים של החיטה והחלו צומחים.
יום יום יצאו היא ועקיבא אל השוק עם החמור.
ביום הראשון צחקו כל האנשים בקול גדול: “ראו ! חמור ירוק ! ראו ! חמור ירוק !”.
גם ביום השני התקהלו כולם מסביב לחמור.
ביום השלישי עוד התבוננו בו מרחוק – אבל כבר לא צעקו.
וביום הרביעי – חדלו לשים לב אליו.
אמרה רחל לעקיבא: “רואה אתה? אנשים מתרגלים לכל – ומהר”.
“צדקת ממני” – אמר עקיבא והלך ללמוד אלף בית עם הילדים הקטנים.
הוא נעשה לחכם גדול בתורה.
