במידה הנכונה (פעולה)

הפעולה בנויה על שני קטעים מתוך ההקדמה לאורחות צדיקים שמכוונים אותנו איך אפשר להתקדם ולעבוד על המידות שלנו.

לאחר כל קטע נביא את המתודות בהן ניתן להשתמש כדי להבין אותו.

 

“יש מידה שצריך להשתמש בה ברוב המקומות,

ויש מידה שצריך להשתמש בה מעט.

וזה דומה לעושה תבשיל, וצריך ירק ובשר ומים ומלח ופלפלין,

וכל אלו המינים צריך ליקח מכל אחד כשיעור: מזה מעט ומזה הרבה.

אם ימעט הבשר – יהיה רזה,

אם ירבה מלח – לא יהיה נאכל מחמת מלחו.

וכן כולם: אם ימעט במה שצריך הרבה,

וירבה במה שצריך מעט – יהא המאכל מקולקל.

אבל הבקי, אשר יקח מכל אחד משקל הראוי,

אז יהא המאכל ערב ומתוק לאוכליו.

וכעניין הזה במידות: יש מידות שצריך ליקח מהן מרובה,

כגון הענווה והבושת ודומיהן,

ויש מידות שצריך ליקח מהן מעט,

כגון הגאווה והעזות והאכזריות.

לכן בהיות האדם שוקל בפלס המאזנים ליקח מכל מידה שיעורה,

 לא יפחת ולא יוסיף – בזה יגיע לתכלית הטובה.”

 

מתודות אפשריות:

1. להביא לכל חניך משהו לטעום, כשבכל מאכל יש יותר מידי או פחות מידי תבלין.

למשל- תה בלי סוכר, חביתה עם מלא מלח, סוכריה עם פלפל שחור… ועוד כיד הדמיון הטובה.

 

2. להביא לכל חניך דף וצבע אחד, ולבקש מהן לצייר ציור.

כמובן שזה משעמם לצייר בצבע כחול דשא, בית, פרחים, ילדים וציפורים…

אחרי כמה זמן להביא לכל אחת עוד צבע, וחוזר חלילה.

 

א”א להתמקד רק בצבעים בודדים- במידות בודדות.

אנחנו צריכים את כל המידות,

אבל כל צבע וצבע- כל מידה ומידה- במקום ובמינון המתאים לה.

כמו שא”א לצייר ילדה כחולה, ככה גם א”א להשתמש במידת הקנאה כלפי חברה.

 זה לא אומר שזו מידה פסולה, אבל צריך במינון ובמקום הנכון-

לקנא לה’, “קנאת סופרים תרבה חכמה”, וכד’.

 

3. לחלק לכ”א סכום כסף, ולעשות “מכירה פומבית” על משפטים.

מכינים מראש כל מיני משפטים שקשורים לעבודת המידות, או למידות ספציפיות.

המדריך מקריה משפט וכ”א מציע סכום כסף, עפ”י כמה שהמשפט חשוב, הוא מזדהה איתו, מרגיש שהוא נכון וכדו’

 

אחרי זה עושים שוב מכירה עם אותם משפטים,

והפעם- בתכנון מראש: החניכים כבר מכירים את כל המשפטים

ויכולים להחליט מראש מה המשפטים שהן מוכנות “לשים עליהם” סכום רציני.

 

גם נכנס כאן העניין של המינון הנכון,

ומעבר לזה- גם התכנון- כאשר אנחנו מתכננים את צעדינו,

מחליטים על איזה מידה לעבוד, מה הרצוי והמצוי שלנו בכל מידה ומידה-

התוצאות שנשיג יהיו הרבה יותר טובות.

וגם הרווחנו כאן כמה משפטים ותובנות לגבי המידות שלנו…

 

אפשר לפתח בסוף דיון שבו כ”א מסביר למה היא “קנה” את המשפט,

או במילים אחרות- למה המשפט “קנה” אותו.

 

 

” לכן יש להודיע לכל,

כי כל איש הרוצה להביא נפשו לידי מידות הטובות –

צריך לערב יראת שמים עם כל מידה ומידה.

כי יראת השם היא קשר המחזקת כל המידות,

ודומה לחוט שהכניסוהו לתוך חורי המרגליות,

וקשרו קשרים בתחתיתו להחזיק כל המרגליות;

אין ספק כי בהנתק הקשר – יפלו כל המרגליות.

 כך היראה היא המחזקת כל המידות, ואם תתיר קשר היראה –

יבדלו ממך כל המידות טובות.

וכשאין בידך מידות טובות – אין בידך תורה ומצוות,

כי כל התורה תלויה בתיקון המידות.

כי כל המידות טובות ורעות –

החכם יכול לעשות הרעות לטובות,

והכסיל יעשה מידות טובות לרעות.”

 

 

 

מתודות אפשריות:

1. לעשות ערב שרשראות/חרוזים, להנות, לכייף,

ולבסוף- להכין שרשרת גדולה ויפה ולפתוח את הקשר למטה,

כמובן שכל החרוזים יפלו כי הם תלויים במה שקושר אותם יחד.

 

2. לשחק כל מיני משחקים בלי החלק העיקרי שלהם,

אך להגיד לחניכים לשחק כרגיל, עפ”י כל הכללים!

רעיונות למשחקים:

•  משחק השוקולד בלי שוקולד
• 2 כלבים ועצם בלי עצם
• גלגל המזל בלי לכתוב קוים ואותיות
• טבעת בלי טבעת
• מונופול שא”א לקנות בו משבצות (ואפשר לשלב במונופול משימות ושאלות שקשורות למידות)
• חב’ עוברת בלי הפתעה (ושוב- משימות ושאלות בחבילה שקשורות למידות).

בכל המשחקים האלה:

כולם יכולים להיות שחקנים מצויינים, לעשות את הכל פרפקט,

אבל… אין לכך שום משמעות, אם אין את הדבר הבסיסי,

וכך גם המידות שלנו- גם אם יש לנו הרבה מידות טובות,

 אם הן לא מגיעות מתוך יראת שמיים ותורה- המידות הן חסרות משמעות.

 

הערה קטנה וחשובה בעניין:

יש באמירה הזו משהו שיכול להשמע קצת בעייתי,

כי הרי יש יהודים עם מידות טובות,

גם אם הם לא הולכים עפ”י תורה ולא מאמינים בקב”ה!

אז עפ”י הרב קוק, אנחנו מאמינים כי לכל יהודי יש ניצוץ,

והמידות הטובות שיש לכ”א הן מכח היותו יהודי,

זה הניצוץ הפנימי שמתגלה בו,

גם הם הוא עצמו לא מכיר בכך.

 

ולגבי גויים בעלי מידות טובות?

בעקבות 2000 שנות גלות, בדיוק כמו שאנו הושפענו מהגויים,

כך גם הם הושפעו ממנו, והתכונות והמידות שלנו הוטבעו גם בהם.

 

בכל אופן, ברור שככל שהמידות שלנו מושפעות מהתורה באופן ישיר יותר- הן נעשות יותר קדושות ומשמעותיות.

בחלק הראשון ראינו שיש הרבה מידות, ואנו צריכים לדעת באיזה מינון להשתמש בכל מידה (לטוב ולרע), וכך נלך בדרך הנכונה.

בחלק השני ראינו שלכל המידות יש בסיס עיקרי וחשוב והוא התורה. וכדי להשתמש במידות בצורה הנכונה אנחנו צריכים להיות מחוברים אליו כל הזמן.