אל תהי בז לכל אדם (פעולה)

זוהי פעולה שניה מתוך מערך הפעולות לשבט זרעים בחודש ארגון תשע”ד.

לפעולה הראשונה

מטרות

החניכות תבינה כי עליהן לקבל את מי ששונה מהן, לא לבוז לו ולהתנהג אליו כמו שהן מתנהגות לחברותיהן.

עזרים

• קוביית דומות/שונות- הסבר בהמשך.
• קוביית מאפיינים- הסבר בהמשך.
• כדור צמר.

שלב א’- רשת מצמר

נכין מראש שתי קוביות:

קובייה אחת- “קוביית דומות/שונות”- על שלוש פאות נכתוב את המילה ‘דומות’ ועל שלוש פאות נכתוב את המילה ‘שונות’.

קובייה שניה-“קוביית מאפיינים”- על כל אחת מהפאות נרשום דבר אחד מהרשימה שלהלן:

פעילות אהובה עם חברים/ בילוי מועדף עם המשפחה/ כישרון/ תחביב/ מאכל אהוב/ תכונה.

מצורף סרטוט להכנת קוביה בנספח שבצד העמוד.

נבקש מהחניכות להסתדר במעגל. המדריכה נותנת לאחת החניכות כדור צמר ביד ומטילה את שתי הקוביות, החניכה שקיבלה את כדור

הצמר צריכה לזרוק אותו לאחת החניכות במעגל על פי מה שהראו הקוביות, כשהיא ממשיכה להחזיק בקצה החוט. לדוגמה, אם קובייה אחת

מראה ‘דומות’ וקובייה שניה מראה ‘מאכל אהוב’, החניכה צריכה לזרוק את הכדור לחניכה אחרת שדומה לה במאכל האהוב שלה. או אם

יצא בקובייה אחת ‘שונות’ ובקובייה שניה ‘תחביב’, החניכה צריכה לזרוק את הכדור לחניכה אחרת ששונה ממנה בתחביב. החניכה הזורקת

צריכה להסביר מדוע זרקה לחניכה מסוימת והחניכה שאליה נזרק הכדור צריכה לאשר שאכן דברי “הזורקת” נכונים. החניכות צריכות להציע

פעילות משותפת שהן יכולות לעשות יחד תוך גיוס הדמיון/ השונות ביניהן. וכך הלאה- המדריכה מטילה את הקוביות והחניכה שקיבלה את

הכדור זורקת לחניכה אחרת, כשהיא ממשיכה לאחוז בחוט.

מסיימים את המשחק כאשר נוצרת רשת סבוכה מחוט הצמר או לאחר שכל החניכות השתתפו.

בשבת – נקצה גליל צמר בערב שבת בשביל הפעולה, כדי שהוא לא יחשב כמוקצה.

שלב ב’ – מוישל’ה גנב

נספר לחניכות את הסיפור המצורף בנספח שבצד העמוד.

נשאל את החניכות:

• מדוע לא רצה התולדות יעקב יוסף לברך את מוישל’ה?
• מדוע הבעל-שם-טוב ונכדו בחרו כן לברך את מוישל’ה?
• כיצד השפיעה הברכה של ר’ אפרים מסדליקוב על מוישל’ה?

לסיכום

בפעילות הראשונה ראינו שכל אחת שונה מאתנו במשהו, מי יותר ומי פחות, ואף על פי כן, אפשר לפעול במשותף ולהגיע לאחדות. במעגלים

הרחבים יותר נמצא אנשים ששונים מאתנו אף יותר, אם זה בהשקפה, במעשים, במראה, ברקע המשפחתי. עלינו לדעת שעל אף השונות

עלינו לכבד אותם ולהתייחס אליהם כמו שהיינו מתייחסות לחברה.

בסיפור על מוישל’ה ראינו איך הבעל-שם-טוב מתייחס אליו בצורה מכבדת, כמו לכל אדם אחר בישראל, אפילו שהוא גנב ואפילו שאינו מסכים עם מעשיו. בסוף הסיפור רואים איך גישה זו אף גרמה למוישל’ה לעזוב את מעשיו הרעים ולהפוך לצדיק גדול. גם הרב קוק תמך בגישה זו ובשל כך כיבד מאוד את אנשי המושבות אפילו שלא שמרו תורה ומצוות. מבעד לשונות, מצא דמיון ביניהם ובינו- אהבת הארץ והרצון לפתחה.

שנזכה גם אנו ללכת לאורו של הרב קוק והבעל-שם-טוב ונצליח לכבד כל אדם בישראל באשר הוא.