שלום ד"ר רונן!
הפעם אני מעוניין לדבר על ה'קידמה', ועל מה שהיא עשתה לאדם המודרני.
אתה רואה את עצמך כאדם מודרני ומתקדם שחי לו במאה העשרים ואחת, וגאה בכך מאוד.
בשיחה שלנו אז היית מלא שירות ותשבחות לכל מה שנתנה המודרנה לאדם.
התגאית בהתקדמות האנושית שמגיעה בדור הזה לשיאים חדשים,
כשרק השמים (ואולי גם זה לא…) הם הגבול בפניה. היית מוקסם כולך ממה שנתנה הקדמה לאדם.
אין ספק, ד"ר רונן, שיש בהתקדמות הזו דברים חיוביים רבים שיש לקבל בזרועות פתוחות,
בגלל ההקלה שהם מאפשרים לאדם ואיכות החיים שהם מעניקים לו.
אך צר לי מאד לומר שזה רק חלק אחד של התמונה.
אין ספק שהעולם צועד קדימה בתחומים רבים.
אך לא ניתן להתעלם מכך שיש גם נסיגה בתחומים רבים אחרים, לא פחות, ואולי אף יותר חשובים.
ישנם כמה דברים שצריכים להדליק אצל כל אדם ישר ואחראי 'נורה אדומה' בנוגע לכיוון שאליו מובילה אותנו התרבות הזו, ולעורר אצלו שאלות כבדות משקל:
האם לא חסר משהו יסודי יותר…
אותה תרבות שהפנתה עורף לאלוהים, ששמה את האדם ואת רצונותיו במרכז, צריכה להתבונן על עצמה במראה,
לעשות חשבון נפש יסודי, ולשאול את עצמה כמה שאלות נוקבות:
האם אותה קידמה שהביאה את האדם אל הירח גם עשתה אותו מאושר יותר כאן עלי אדמות?
האם האדם המודרני שליו ורגוע יותר וחי בצורה בריאה יותר מאשר פעם או שההיפך הוא הנכון?
האם בעקבות הקדמה הזו האדם חי בשלום עם עצמו ועם סביבתו או שהוא נעשה רק לחוץ, עצבני, כוחני ואלים יותר?
האם האדם המודרני מתחשב יותר ונותן יותר לזולת מאשר קודם או שהוא רק נעשה אנוכי ונתון בעצמו?
ואני רוצה לשאול אותך שאלה נוספת, ד"ר רונן, ואני שואל אותה בכאב אמיתי:
מדוע עם כל ההתקדמות בכל הנושא של זכויות הנשים והילדים והארגונים שדואגים להם,
לא רק שהם אינם חיים בביטחון רב יותר מבעבר אלא הם יותר נרצחים, מוכים, נאנסים ומוטרדים?
(קרא את עמודי החדשות בעיתון של היום!)?
מדוע יש כל הזמן צורך גובר והולך לפתוח 'מקלטים לנשים מוכות', 'קו פתוח לנפגעות אונס' או ל'נשים במצוקה',
'מרכזים לעזרה נפשית לנוער ומבוגרים' וכן הלאה?
[דרך אגב, לא מזמן נדהמתי לגלות נתון מדהים: 40
מיליון אנשים בעולם צורכים באופן קבוע פרוזאק (תרופה נגד דיכאון).
מה קורה לעולם שלנו, ד"ר רונן, האם הקדמה לא הייתה אמורה להפוך אותו לשמח יותר?
איך זה שבמקום זה הוא שרוי בדיכאון עמוק?]
תענה לי בבקשה בכנות, האם זה העולם שחלמת עליו?
האם בכזה עולם היית רוצה לחיות? האם לא חסר משהו?
האם אין איזה כשל יסודי בתרבות שדרדרה את העולם למצב כזה?
בוא וניקח לדוגמה, ד"ר רונן, תחום יסודי אחד, ונראה מה הקדמה עשתה לו.
נתבונן לרגע על ה'משפחה'. כן, מה מצב ה'משפחה' בעידן המודרני?
ובכן, מתברר שהנתונים הם עגומים ביותר. בארה"ב ישנם 62% גירושין,
בהולנד ובעוד כמה ארצות אירופיות 70%,
וכאן בארץ 'רק' 30% בינתיים.
שים לב למשמעות הנוראה של הנתונים הללו:
זה אומר שכל זוג שלישי שעומד היום מתחת לחופה כאן בארץ– ייפרד בסופו של דבר!
(ובדרך אגב אני לא יכול להימנע מלשתף אותך בדבר שתמיד הפליא אותי:
כל אותם שחקנים, זמרים ושאר כוכבים הוליוודיים, שכל הזמן מדברים, שרים ומציגים על 'אהבה' –
למה כל אחד מהם גרוש כבר 5 פעמים?
איך זה שאנשים שלא מסוגלים להקים אפילו את הבית הפרטי שלהם כמו שצריך
ולנהל מערכת יחסים נורמאלית עם אישה אחת (למשך יותר מחודש וחצי…),לא מתביישים ללמד אותנו על 'אהבה'?
הדבר האחרון שאתם יכולים לדבר עליו זה 'אהבה'!
(זה ממש כמו אדם שנואם לך בלהט נגד עישון אך מחזיק בידו סיגריה,
או שמטיף לך בעד דיאטה, ספורט ותזונה בריאה, והוא שוקל 180 ק"ג.)
הצביעות הזו פשוט מגעילה. אך בוא נחזור לענייננו.
…ובכלל, האם חשבת פעם לעצמך מה הפשר של הגודש הבידורי שאנו מוקפים בו –
עשרות ערוצי טלוויזיה – בכבלים ודרך הלויין, ערוצי רדיו, הצגות, סרטים ומופעים?
האם כל הרעש החיצוני הזה לא בא לחפות על איזושהי ריקנות פנימית והרגשת תיפלות בכל השפע המלאכותי שמקיף אותנו? –
להגן על האדם מפני הבדידות הדיכאון, החרדה והייאוש, להסיח את דעתו, להעסיק אותו,
העיקר שלא יעמוד ברגע של אמת מול עצמו וישאל את עצמו האם לא חסר לו משהו.
משהו עמוק, פנימי, רוחני יותר, משהו שנוגע למה שמעבר למה ש'כאן' ו'עכשיו',
משהו שנוגע ברבדים היותר עדינים שבנשמתו, משהו שאי אפשר למדוד בסרגל, למשש או להריח ואפילו לא לקנות בכסף…
האדם המודרני כבר כבש את מרחבי החלל, אך האם ייתכן שאת מה שנפשו זקוקה לו יותר מכול עדיין לא מצא?
חשוב על כך, ד"ר רונן.
שלך, דניאל
