פרפר חי או פרפר מת? (פעולה)

מערך "זה בידיים שלנו"

הפעולה הקודמת– פתיחת מערך: הידיים שלנו

הפעולה הבאה- "למה אני?" לקיחת אחריות אישית וכללית

מטרת הפעולה

החניך יבין כי השאלה תלויה בידיו – הבחירה בידיים שלנו!

בפעולה הקודמת הבנו שנושא המערך זה "זה בידיים שלנו" עכשיו ננסה להמשיך ולהבין: מה בידיים שלנו?

הפעולה הזאת תתקיים כולה לפי בחירתם של החניכים.

כדי להדגיש את הבחירה בכל מקרה אפשר להכין שלטים מראש ולפרוש על הרצפה את שתי האופציות, כדי שהחניכים יבינו במהלך הפעולה שהם כל הזמן נדרשים לבחור.

נשאל: איפה אתם מעדיפים לעשות את הפעולה? בתוך הסניף או מחוץ לסניף?

נשאל את החניכים: האם הם רוצים שהפעולה תהיה כיפית או לא כיפית?

עכשיו נשאל אותם איזה משחק הם רוצים לשחק. אפשר לבוא מראש עם אופציות מוכנות והחניכים יבחרו בינהם (חשוב לבחור אופציות של משחקים שהחניכים אוהבים) או להשאיר את זה פתוח.

וכן הלאה אפשר להמשיך עם תהליך הבחירה.

נקריא לחניכים סיפור. אפשר שיבחרו בין סיפור להצגה, או בין האפשרות שהמדריך יקריא או שהחניכים יקריאו. וכן הלאה כיד הדמיון הטובה.

זהו סיפור ידוע, אך נחלק אותו לחניכים בלי הסוף שלו.:

בכפר קטן בסין הרחוקה, 
גר איש זקן שהיה ידוע בכל העולם כאדם מאוד חכם. 
אנשים רבים מארצות רחוקות הגיעו כדי להתייעץ אתו ולשמוע את חוכמתו. 
כל כך חכם היה הזקן שהיה יכול בלי שום בעיה לענות על כל שאלה וכל עניין. 
יום אחד החליטו שני נערים שובבים מן הכפר, 
לעבוד על הזקן החכם ולראות עד כמה באמת הוא יודע הכל: 
“נשים פרפר בין כפות ידינו ונשאל את הזקן מה יש לנו בתוך היד. 
אם הוא יאמר שזהו פרפר, נשאל אותו: ‘האם הפרפר חי או מת?’ 
אם יאמר חי – נמחץ אותו מהר ואם יאמר מת – נפתח את הידיים ונוכיח לו שטעה!  כך נסדר אותו כהוגן”. 
הלכו הנערים צוהלים וצוחקים אל עבר ביתו של הזקן. 
“זקן, זקן”" שאלו אותו, "“מה יש לנו בידיים?"” ענה להם הזקן: "“פרפר יש בידיכם".
שאלו שוב הנערים: “האם הפרפר חי או מת?” 

בשלב זה לחניכים לא יהיה את המשך הסיפור. נציב להם את הבחירה כפי שהצבנו אותה לכל אורך הפעולה. רק שהפעם היא תהיה בין פרפר חי לפרפר מת.

נקריא את סוף הסיפור לחניכים: (הסוף יהיה רק אצלנו)

חשב הזקן, חשב וחשב ולבסוף ענה להם בחיוך רחב: “זה בידיים שלכם"…