מחלקת הדרכה

נושא: אהבת הארץ
סוג פעילות: הצגה
מתאים לגיל: נווה-נחלה (ו-ח)
רמת פעילות: יום חול, עמוקה

מגלות לגאולה – הצגה

הצגה מיוחדת ופשוטה על עלייה לארץ
מחברת בין קצווי תבל, עוברת ומתארת מפגש עם אנשים שונים שעלו לארץ ועל תהליך התחברות לארץ ישראל

הצגה – הראל תשע"ה

סצנה א

תמונת מצב:
בית יתומים, ילדים קטנים משחקים. המטפלת יושבת בשולחן ליד, כותבת.
רחל משחקת בבובה. עוד בנות ביחד איתה. הבנים בצד משחקים כדורגל. ליד רחל קופסת משחקים.

ילדה א: הי רחל! תביאי לי את השמלה של הבובה.
רחל: קחי. (מעבירה לה שמלה ולוקחת את המסרק)
ילדה א: רחל, את יכולה להביא גם לי את המסרק של הבובה?
רחל: אבל אני משחקת בו עכשיו.
ילדה א: אבל את אתו כבר הרבה זמן! תביאי לי! (רוקעת ברגליים)
רחל: ל-א ר-ו-צ-ה !! (קמה ומחביאה את המסרק מאחורי הגב)
(ילדה א מנסה לקחת לה את המסרק בכח. כל שאר הילדות מסתכלות עליהן. רחל וילדה א רבות. הבנים נכנסים )

יענקל: הי תעזבי את אחותי! (מפריד ביניהן.)
ילדה א: אבל אני רוצה את המסרק! היא חטפה לי אותו.
רחל: לא נכון לא נכון! אני שיחקתי בו! הוא שלי.
ילדה ב: שקרנית! את חטפת לה אותו!
רחל: לא! הוא שלי! אני שיחקתי בו! (ומתחילה לבכות)

ילד ב: עזבי אותם, הם ילדים קטנים.
יענקל: ילד קטן?! אני כבר בר מצוה!
ילד ג: בר מצוה? אוי ואבוי! הם יהודים!
ילד א: למה את משקרת ?! מה את חושבת שמגיע לך הכל כי את יהודיה?
יענקל: הי זה לא קשור! תעזוב את אחותי!

(המטפלת מסתכלת על הילדים. כל הילדים מתחילים לדחוף את יענקל ורחל)
ילדה א: יהודים מגעילים! לכו מפה!
ילדה ג: אתם לא שייכים לפה! לא רוצים אתכם!
ילד ב: כן! תחזרו למקום שבאתם ממנו!
ילד ג: כאן זה לא המקום שלכם !
המטפלת: ילדים מה קורה פה?!
(הילדים מפסקים ורצים אל מאחורי הקלעים)

(כל הילדים מתנפלים ומנסים לספר למטפלת מה קרה)
המטפלת: אני לא רוצה לשמוע! כולכם בעונש! למיטות!

סצנה ב
תמונת מצב:
רחל ויענקל יושבים בחדר אחר. רחל בוכה ויענקל מחבק אותה. מטפלת מציצה מהצד.

יענקל: אל תדאגי רוחל'ה הילדים האלה סתם מקנאים בנו.
רחל: אבל הם צודקים. אנחנו באמת לא שייכים לפה! זה לא הבית שלנו!
המטפלת: את צודקת רחל, אתם באמת לא מפה, אתם לא שייכים (נכנסת ומתיישבת לידם)
יענקל: גם את רוצה להעליב אותנו? לצחוק שאנחנו יהודים?
מטפלת: לא גם אני יהודיה, ואני מבינה מה אתם מרגישים. כאן זה לא הבית שלנו. יש לנו בית אחר.
רחל: איזה בית? איפה?
מטפלת: (מסתכלת לכל הכיוונים ומוציאה מכתב מתחת לסינר) קחו את זה. אני לא רוצה שישמעו אותי, וגם אסור שידעו על המכתב הזה. אמא שלכם זכרונה לברכה השאירה לי אותו להביא לכם כשיגיע הזמן. ועכשיו הגיע הזמן. אם הכל יעבור כמו שצריך ולפי התכנית, לא ניפגש יותר. אבל אתם תהיו במקום אחר. מקום טוב יותר. בהצלחה!
(מטפלת יוצאת בריצה מהבמה, ומשאירה את רחל ויענקל אובדי עצות עם המכתב ביד)

רחל: נו יענקל! מה אתה עומד ככה! תקריא את המכתב.
(יענקל פותח את המכתב. פריז על הבמה. מישהי מקריאה את המכתב מאחורי הקלעים)
– אין מכתב, צריך להמציא-
(יענקל מסיים לקרוא את המכתב, מוציא כסף מהמעטפה)

רחל: נו? למה אנחנו מחכים ?! בוא נסע לארץ ישראל!
(יענקל ורחל תופסים תיקים ורצים מהבמה)

סצנה ג
תמונת מצב:
רחוב, ספסל. על הספסל יושבות שתי אמריקאיות ומקשיבות לשיחה של האחים. ליד הספסל שלהן מלא שקיות קניות. רחל ויענקל נכנסים לבמה עם תיקים על הגב.

רחל: יענקל! בוא נעצור לנוח. אנחנו הולכים כבר יומיים שלמים!
יענקל: טוב, אבל המטוס לאנגליה עוזב רק בעוד ארבע שעות. אז יש לנו רק חצי שעה.
רחל: בסדר, אבל כבר אין לי כח ללכת.
יענקל: רוחל'ה! אל תתייאשי! אל תשכחי את המטרה שלנו! אנחנו צריכים להגיע לארץ ישראל!

(האמריקאיות מתקרבות לרחל ויענקל)
אמריקאית א: (במבטא) ארץ ישראל? למה אתם צריכים להגיע לארץ ישראל. מה רע באמריקה?
אמריקאית ב: (במבטא) כן, אין על אמריקה! כל יום קניות ריקודים מסיבות! מה שבא לכם! למה לעזוב?
אמריקאית א: ואל תשכחי את השופינג.
(אמריקאית א ואמריקאית ב מרשרשות בשקיות)

יענקל: אמממ… מי אתן?
אמריקאית א: אני חנה.
אמריקאית ב. ואני האנה.
אמריקאיות א ו-ב: וביחד זה חננה!
(לחיצת יד של חננה, רחל מרותקת אליהן)

רחל: רגע, אמרתן שנוכל לעשות מה שבא לנו? אפילו לישון מתי שאנחנו רוצים?
אמריקאית ב: ברור! אם אתם רוצות אתם יכולות לא ללכת לישון אף פעם!
אמריקאית א: כן! הכל כאן פשוט קול!
אמריקאית ב: its like… את לא צריכה להקשיב to nobody ממש לאף אחד.
רחל: אז כאילו, אני יכולה לשיר מוראלים איפה שבא לי וכמה שבא לי?
אמריקאית א: כאילו דה! כי…
אמריקאית א ו-ב: סניף **** היא here, ויאללה בוא נשיר! והופ הופ, והופ הופ, ויללה בוא נשיר!
יענקל: ואני חשבתי שזה אריאל פה! די רחל! אני לא יכול לשמוע יותר את הקשקושים הללו! בואי נלך מפה!
מושך את רחל ביד מהאנה וחנה שמקשקשות לעצמן

אמריקאית א: אבל רגע! עדיין לא סיימנו את השופינג.
(אמריקאית א ו-ב מרימות את השקיות וללכת. רחל אתן. )
יענקל: זה לא המקום שלנו, רחל! המקום שלנו זה בארץ ישראל.
(רחל ויענקל יוצאים מהבמה עם התיקים מצד אחד, והאמריקאיות יוצאות לכיוון השני עם השקיות.)

סצנה ד
תמונת מצב:
ארבעה תימנים יושבים סביב שולחן עם אוכל. דלת מפרידה בין חלק קטן מהבמה, – בית וכניסה.
רחל ויענקל מגיעים לכניסה מבחוץ.

רחל: אני לא מבינה לאן הגענו. למה חם פה כל כך? זה לא נראה לי ארץ ישראל.
יענקל: בואי נשאל בבית פה.
(יענקל דופק בדלת. אישה פותחת את הדלת. מאחוריה מלא רעש ודיבורים. אנשים אוכלים.)

תימניה א: שלום לכם! מי אתם!
יענקל: אני יעקב. וזאת אחותי רחל. אנחנו בדרך לארץ ישראל והלכנו לאיבוד בדרך. איפה אנחנו עכשיו?
תימניה א: בואו היכנסו. אנחנו באמצע ארוחת ערב. לצערי אין לנו הרבה להציע, אבל אתם מוזמנים להיכנס. בארוכים הבואים לתימון.
רחל: תימן?!

תימני ג: איפה תימני שתיים.
תימני שתיים: אני פה על העץ אוכל תפוז.
יענקל: זה לא גניבה?!
תמני שתיים: תראו איזה יופי בארץ ישראל. גם יושבים בצל, גם נהנים מפירותיה המתוקים של הארץ וגם שומעים דברי תורה.

תימני שלש: אה! אורחים! כנסו כנסו! אתם מוזמנים לאכול אתנו. רק תשתדלו לא לאכול יותר מדי… לצערי אין מספיק אוכל אפילו לבני ביתי.

(תימני ד ותימני ב מחביאים אוכל שיש על השולחן)
יענקל: לא נוכל להצטרף אליכם כי מחכים לנו. אבל אולי תוכלו לעזור לנו להגיע לארץ ישראל.
תימני ב: ארץ ישראל? למה לכם להגיע לארץ ישראל.
תימני ד: כן זה יותר מדי מאמץ וכסף.
תמני ב: למה אתה חושב על כסף כל הזמן? תחשוב על דברים חשובים יותר. בטח לא יהיה להם שם מספיק אוכל.
תימניה א מגישה אוכל לשולחן, חגבים על המגש
תימניה ג: למה שתתאמצו יותר מדי. כל מה שיש לכם תוכלו למצוא כאן בתימן. ובטוח שהאוכל כאן טוב יותר! (מסמן בידו לכיוון המגש)
יענקל ורחל מסתכלים על האוכל.
יענקל: זה?
רחל: חגבים?!
תימניה א: כן! זה האוכל הכי טוב! אין מקום עם אוכל יותר טוב מתימן.
יענקל: אנחנו בארץ שלנו מחפשים הרבה יותר מאוכל. בואי רחל. המקום שלנו לא כאן. המקום שלנו זה בארץ ישראל.
(יענקל ורחל בורחים מהבית, התימנים ממשיכים לאכול ולחגוג, ומוציאים את האוכל שהחביאו)

סצנה ה
תמונת מצב:
שני ערבים חופרים באדמה. רחל ויענקל נכנסים.

רחל: מה זה פה. חשבתי שההוא בנמל אמר שפה זה ישראל. ואני לא רואה פה אף אחד!
יענקל: יש פה רק איזה שני פועלים חופרים. נראה לי שהביאו אותנו לסתם איזה חור.
ערבי א: למה חור?! מנהרה!
(רחל ויענקל קופצים בבהלה. רחל מתחבאת מאחורי יענקל.)

יענקל: (מגמגם) מי אתם?
ערבי ב: אני אחמד. וזה חמיד. אנחנו מוסלמים, וכאן זי הארץ שילנו.
יענקל: הארץ שלכם? אבל אמרו לנו שפה זה ארץ ישראל.
ערבי א: נכון! ופלשתין היא שלנו!
רחל: פלשתין?
יענקל: למה אתם חופרים?
ערבי א: אנחנו חופרים מנהרות כדי לכבוש את כל פלשתין. בואו! תעזרו לנו!
ערבי ב: כן, תקוף תעשה ביגועים.
ערבי א: טלטל גרום לי זעזועים
רחל: הי! זה השיר הזה עם ההוא ממלך האריות!
יענקל: אה… נכון. זה היה פשוט מצחיק! תעשה תעשה "ביגועים"!
ערבי א: מה, אתם מכירים את השיר שלנו?
ערבי ב: נכון שיר טוב? אני כתבתי! (מחייך) הצלחתי להפחיד אתכם כמו שצריך, אה?
רחל: להפחיד? להצחיק! זה רץ ביוטיוב בקצב!

ערבי ב: מה?! זה השיר הכי מפחיד שיש לי!
יענקל: לא! לא הצליח לך. תנסה משהו עם פחות פ"ה ועי"ן.
רחל: הי! זה מזכיר לי בדיחה. ערבי אחד אומר לאשתו שהוא קנה כבסה. האשה שואלת: אבל מה נעשה עם הריח. הערבי: לא נורא. היא תתרגל.
ערבי א: הי! מה זה?!
יענקל: נו! בצחוק! בכל מקרה אנחנו לא שייכים לפה. החלק הזה של הארץ עדיין לא שלנו, אבל הוא יהיה שלנו, אתם עוד תראו.

(רחל ויענקל רצים אל מאחורי הקלעים)
יענקל: נו רחל, בואי! אנחנו כבר קרובים! אנחנו עוד רגע שם!
רחל: הנה! הנה היא! אני רואה אותה. אני רואה את ארץ ישראל!

סצנה ו (הסצנה האחרון)
תמונת מצב:
יענקל: רחל! תראי! נראה לי שהגענו!
רחל: אתה בטוח? בוא נשאל מישהו.
יענקל: אני גבר. ממתי גבר מבקש הוראות דרך. לא ראיתם את הסרט מולן 2.

(רחל ויענקל ניגשים לחלוץ עם טוריה ביד)
רחל: סליחה אדוני, איפה אנחנו.
חלוץ: ארץ ישראל כמובן. אתם יהודים?
יענקל: כמובן! אני יענקל וזוהי רחל. עברנו הרבה כדי להגיע לכאן.
חלוץ: כמו כולנו! בואו! אף פעם לא חסרות ידיים עובדות. ברוכים הבאים לקיבוץ.
רחל: תודה רבה! אבל אנחנו צריכים להגיע למשפחת ארצי. אתה יודע איפה הם גרים?
חלוץ: כן! בטח! מי לא מכיר את משפחת ארצי?! אבל משפחת ארצי גרים רחוק מכאן. הם גרים בקיבוץ יטבתה.
רחל: אוי יענקל'ה. באמת נגמר לנו הכסף שאמא השאירה.
יענקל: מה נעשה?
חלוץ: יש לי רעיון. תשארו כאן קצת בקיבוץ. תעבדו, תחסכו קצת, ועוד כמה זמן תוכלו לנסוע למשפחה שלכם.
יענקל: רעיון מעולה. גם נעבוד בארץ ישראל הקדושה. וגם נחסוך כסף.

– כעבור חודש חודשיים –
תמונת מצב:
יענקל ורחל יושבים וסופרים כסף.
יענקל: תשעים ותשע, מאה!! יש לנו מספיק כסף. בואי רחל, נוסעים לארצי. יאללה!!

 

נהנתם מהתוכנית? נשמח לתגובה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

קבצים מצורפים

פוסטים נוספים

ציפייה יוצרת

מקור עוסק בגלות וגאולה.
אשרי מי שאינו משקיף פסיבי של ההיסטוריה של עמו, אלא שותף פעיל הנוטל בה חלק.

משחקים

פים פם פום

הסבר למשחק פים פם פום ושאלות מעניינות למשחק 🙂

פעולה חדשה באתר
היו הראשונים לראות >>

דילוג לתוכן