מבוא:
בעיתה או אחישנה?
בפעולה נחדד יותר את ההבדל בין שני המושגים, ונבין את הכוח שיש לנו בידיים להיות מחישות גאולה.
עזרים:
- קופסה.
- דפי משימות.
- משהו שאפשר להכניס לתוך הקופסה.
- שקית זבל או טושים או דפים (בהתאם למשימות).
שלב א:
נגיע לסניף עם קופסה גדולה, עטופה יפה כמו מתנה.
כשהבנות ישבו, נשאל אותן אם הן רוצות לקבל את המתנה. (“ברור…”:)).
נמשיך לשאול אותן:
- למה?
- מה לדעתכן יש בקופסה? (ניתן לבנות לנחש).
- מה אתן מוכנות לעשות בשביל לקבל אותה? (זה מעניין לשמוע כמה הן מוכנות להשקיע בשביל לקבל משהו שהן לא יודעות מה הוא…)
לאחר מכן נציע להן שתי אופציות:
אופציה א: לבצע משימה ולאחריה הן יקבלו את הקופסה מיד. אופציה ב: לחכות עד שהמדריכות יחליטו מתי הזמן המתאים ואז הן יקבלו את המתנה מיד, בלי לעשות משימה.
נעשה את מה שרוב השבט מחליט.
שלב ב:
המשימה:
- המדריכות ייתנו לכל שלוש בנות רשימה של חמש משימות (נספח מס’ 1)
- כשכל הקבוצות ימלאו את חמש המשימות, המדריכות יפתחו את הקופסה.
- במשימה האחרונה הבנות נדרשות לחשוב על התנדבות שבטית. נקשיב לרעיונות שלהן, נבחר אחת אפשרית, ונקבע יחד התנדבות משותפת.
סיכום: לפני פתיחת הקופסה:
נשאל את הבנות: במה הקופסה והמשימות מזכירות את הגאולה?
הגאולה היא כמו מתנה – משהו טוב שאנחנו עוד לא יודעים לגמרי מה הוא. רק טעמנו ממנו קצת החודש.
אנחנו יכולות לחכות לגאולה שתבוא, אבל יש בכוחנו לקדם אותה, באמצעות מעשים טובים ואהבה בין אדם לחברו. בזכות כל משימה שנבצע, כל מעשה טוב – אנחנו מתקרבים עוד לגאולה…
