ימי ספירת העומר- לעלות כקבוצה (פעולה)

שלב א’-

החניכים יבחרו באיזה משחק לשחק- שני כלבים ועצם או תפסוני.

שלב ב’-

החניכים ישחקו פינוקיו- במטרה להגיע לעשר נקודות.
איך מקבלים נקודות? יש שתי אופציות:
1. חניך שידרוך על חניך אחר יקבל נקודה
2. חניך יכול להציל חניך אחר על ידי זה שלא ידרוך שני תורות ויקבל על זה שתי נקודות.

שלב ג’-

החניכים יצטרכו להעביר חישוק מאחד לשני במעגל בלי לעזוב ידיים.

שלב ד’- 

המדריך יקרא את הקטע.

ימי ספירת העומר הם ביסודם ימי שמחה, כמיהה והתכוננות לקראת קבלת התורה. הדבר נתבאר כבר בדברי ספר החינוך שכתב כי הספירה היא ביטוי לכיסופים לתורה: “יִמנה מתי יבוא העת הנכסף אליו”. לצערנו הפכו במהלך הדורות ימי שמחה אלו לימי אבלות, וכך גם נתקבעו בתודעה הקולקטיבית של עם ישראל. מהפך זה התחולל לאחר שקהילות רבות חרבו בימי הספירה במהלך מסעות הצלב בשנת תתנ”ו ונהרסו מוסדות התורה. בכך הפכו ימים אלו של עלייה בתורה לימים של חורבן ובטלה השמחה. משבר נוסף ומוכר יותר אירע בתקופתו של רבי עקיבא, אז מתו עשרים וארבע אלף תלמידיו של רבי עקיבא בין פסח לעצרת מפני שלא נהגו כבוד זה לזה (יבמות סב ב). רבים שאלו מדוע מתו תלמידי ר”ע דווקא בין פסח לעצרת, שהם כאמור ימי שמחה לקראת קבלת התורה? התשובה שענו היא שתלמידי רבי עקיבא אמנם למדו הרבה תורה, אולם הם לא מילאו את התנאי הבסיסי לקבלת התורה: כבוד הדדי למרות חילוקי דעות וחילוקי גוונים. התנאי לקבלת התורה הוא “ויחן שם ישראל – כאיש אחד בלב אחד”. אמנם אין להבין כפשוטו את הביטוי “כאיש אחד בלב אחד”, שהרי קבלת התורה לא הייתה שווה אצל כולם. כל אחד מבני ישראל קיבל את התורה כפי כוחו, כפי שאומר המדרש על הפסוק ‘קול ה’ בכח’- “בכח של כל אחד ואחד. הבחורים לפי כחן והזקנים לפי כחן והקטנים לפי כחן. אמר הקב”ה לישראל: לא בשביל ששמעתם קולות הרבה תהיו סבורין שמא אלוהוּת הרבה יש בשמים אלא תהיו יודעים שאני הוא ה’ אלהיך, שנאמר ‘אנכי ה’ אלהיך'” (שמו”ר פרשה כט). המדרש מספר כי בקבלת התורה אמנם נשמע קול אחד- “קול אלוקים”, אולם מכיוון שכל אחד שמע קול שונה כפי כוחו, נדמה היה שיש לכאורה אלוהוּת הרבה ושאין מקור אחד לכל הקולות שנשמעו. מכאן הדרך להתפלגות לקבוצות, לכתות, לזרמים ולתת-זרמים, לפילוגים ולחילוקים היא קצרה. זו הסיבה בגללה נפתחו עשרת הדברות בקביעה “אנכי ה’ אלוקיך”. האחד והיחיד הוא המקור לקולות הרבים. לשם השגת הכרה זו, שלמרות שישנם קולות רבים הרי ששורש אחד לכולם, נדרשה הכנה גדולה בבחינת “כאיש אחד בלב אחד”, ומוּכנוּת זו נדרשת בשני מישורים – הן במישור העיוני והן במישור הרגשי. תלמידי רבי עקיבא נכשלו בקיום של “כאיש אחד בלב אחד” ולא נהגו כבוד זה לזה. גם אם הם לא השמיעו ביטויי גנאי וזלזול אחד כלפי השני, הרי שהם לא העריכו את דעתו של השני ולא כיבדו אותה. זלזול זה הוביל בסופו של דבר גם למחיקת האיש שמאחורי הדעה. חוסר הכנה לקבלת תורה היא שפילגתם, ולכן הם גם מתו בין פסח לעצרת, הימים המיוחדים להכנה לקבלת התורה.

לסיכום-

דווקא בגלל שבימי ספירת העומר אנחנו מתכוננים לקבלת התורה- אנחנו צריכים לעבוד על “כאיש אחד בלב אחד”. על אחדות. על ההבנה שכל עוד שהדעות יוצאות מאותו שורש- שורש התורה ו”אנוכי ה’ אלוקיך”- אין לנו שום רשות לזלזל בהן. בשני כלבים ועצם ראינו את כח היחיד הפועל מתוך מטרה קבוצתית, בפינוקיו שאמנם כאשר אתה דורך על ילד זה מוביל לכיף רגעי אבל  זה הוריד לשניכם ואם תבחר להתאפק ולא לדרוך עליו זה מעלה את שניכם לדרגה יותר גבוהה, בחישוק ראינו את הדרך של כל אחד להעביר את החישוק שחייב לבוא בשיתוף פעולה עם הקבוצה.