פעולה שלישית במערך זהב!
מטרת הפעולה:
החניכים ילמדו על הסחות הדעת כגורם מרכזי לסכנות הקיימות בדרך, ויפנימו את חשיבות הריכוז בזמן השימוש בדרך.
שלב א'- משחק ההברות
המדריך יבקש מחניך מתנדב לצאת החוצה, ויחד עם הקבוצה המדריך יבחר מילה בת שתי הברות,
לדוגמא "בצל". המדריך יחלק את הקבוצה לשתי קבוצות, כאשר קבוצה אחת צריכה לצעוק את ההבהרה
"ָבא", והקבוצה השניה את ההבהרה "ָצל". כאשר החניך המתנדב נכנס חזרה, המדריך יספור בקול "שלוש
ארבע ו…", והחניכים יצעקו יחד את שתי ההבהרות כפי שחולקו. על החניך המתנדב לזהות את המילה
שנבחרה.
לאחר כמה סבבים ניתן להעלות את רמת הקושי ולבחור מילים עם שלוש הברות (לדוגמא: מגבת,
אברהם וכדו'), בגילאים גדולים יותר אפשר אף להעלות עם הזמן לארבע הבהרות.
לפני המעבר למשחק הבא נגיד מסר קצר: אחרי שחוויתם את הקושי לזהות מילה כשיש הרבה הברות מבולגנות בו זמנית, אתם יכולים להבין שכך קורה לנו במוח כשאנחנו חושבים על כמה דברים ביחד.
שלב ב'- משחק "טריויה בלאגן"
בוחרים ארבעה מתנדבים. אחד מהם מציבים מול הקהל, הוא יהיה ה"מוסח", ואת שלושת המשתתפים האחרים – ה"מסיחים"- מציבים סביבו- שניים משני צדדיו, ואחד מלפניו. תפקיד ה"מסיחים" הוא להסיח את דעתו. אחד עושה תנועות- כמו: טפיחות על הברכיים, מחיאות כפיים, טפיחות על הראש- וה"מוסח" צריך לחזור אחריו, אחד אומר תרגילים במתמטיקה והוא צריך לענות עליהן, ואחד שואל שאלות כלליות- כמו: איך קוראים לסבתא מצד אבא שלך?- והוא צריך לענות עליהן.
אחרי כשתי דקות מתחלפים בתפקידים.
דיון
לשאול את ה"מוסח"- איך הרגשת? מה הקשה עליך לעמוד במשימה?
נביא את החניכים להבין שכשדעתנו מוסחת, אנחנו מבצעים משימות הרבה פחות ביעילות.
ובנושא הזהירות בדרכים, זה ממש מסוכן.
כאשר הדעת שלנו מוסחת על ידי שמיעת שירים בזמן מעבר חציה, אווירת צחוק ו"בלאגן עם חברים" על שפת המדרכה, אנחנו יכולים לא לשים לב לדברים אחרים הנמצאים מולנו כי המוח שלנו עסוק במחשבות על דברים אחרים, והוא לא מצליח להתרכז בדברים החשובים.
וגם הנהגים, אם אנחנו מציקים לאבא כשהוא נוהג- "אבא תגיד לו! אבא תביא לי! אבא תסתכל!"- זה עלול להיות מאוד מסוכן, הוא עלול לא להתרכז בכביש ולעשות תאונה ח"ו.
ולכן חשוב שבזמן שאנו משתמשים בדרך – נהיה מרוכזים, וניקח אחריות- עלינו, ועל האחים הקטנים שלנו, כדי לא להסיח את דעתם של הנהגים.
- סיפור אמיתי משנת התשפ"ד..
| בתחילת שנת התשפ"ד, סניף רמב"ש נסע למסע סוכות בהסעה.
מנשה (שם בדוי) ישב בהסעה והסתכל סביבו. היה הרבה רעש. הוא ראה כמה חברים מהשבטים הגדולים יותר עומדים וצועקים מוראלים. מנשה ידע שזה מסוכן, ורצה להגיד להם לשבת, ולהיות בשקט כדי שהנהג יוכל להתרכז בנסיעה, אבל התבייש. הוא הסתכל על הדרך, וראה שהנהג נוסע מאוד מהר, פונה בחוסר זהירות ובעצבנות. הוא רצה להגיד לו שזה מסוכן, שזה אסור, ושייסע יותר לאט, אבל התבייש. אולי צריך להתקשר למשטרה? תהה לעצמו, אבל הרגיש שהוא סתם ילד קטן ושבטח הנהג המבוגר יודע מה הוא עושה. הוא חגר את חגורת הבטיחות, והסתכל בחלון, כשפתאום- האוטובוס התהפך. החגורה לחצה והצמידה אותו לכיסא, בזמן שהחברים שעמדו והסתובבו- עפו ונפצעו, וגם חברים שלא חגרו חגורה חטפו מכות לא נעימות בכלל. מנשה הבין שנעשה לו נס, והודה לה' שהיתה לו החכמה לשבת ולשים חגורה… |
לשאול את החניכים- שמעתם שזה קרה?
על איזה חוקי תנועה עברו הנהג והנוסעים? מה עשו הנערים, שלא אסור בחוק, אבל גרם להסחת דעת הנהג?
לפתח דיון- איך לדעתכם מנשה היה צריך לנהוג? איך אתם הייתם נוהגים? מה עושים כשרואים מישהו גדול ממך עובר על חוקי התנועה?
שלב ג'- משחק "לחצות בלי להסתכל החוצה"
המדריך יקבע מסלול ריצה מנקודה מוגדרת אחת לנקודה מוגדרת שניה. כאשר בכל פעם על חניך אחד
ללכת בקצב רגיל את המסלול המוגדר מראש, ובזמן שהחניך הנבחר הולך במסלול – שאר החניכים
עומדים בשתי שורות בשני הצדדים וצריכים להסיח את דעתו של החניך על ידי קולות, קריאות ותנועות
מצחיקות. אם החניך הסיט את העיניים שלו והסתכל על מישהו – הוא נפסל. וכך כל החניכים צריכים
לנסות לעבור את המסלול מבלי להסתכל ימינה או שמאלה.
חשוב להדגיש, אסור לחניכים להפריע לחניך שרץ על ידי מגע פיזי, הן בעקבות סכנת פציעה והן כדי לא
לפגוע בחניך חלילה, אלא ההפרעות יהיו אך ורק על ידי רעשים ותזוזות מצדדיו של החניך ההולך במסלול.
סיכום:
ראינו שכשיש כמה הברות ברקע במקביל קשה לנו להבין מה אנחנו שומעים, וכן כשיש תנועות סביבנו
קשה לנו לא להביט הצידה, כמו כן למדנו שכאשר האדם לא מרוכז במחשבותיו – קשה לבצע את הפעולה היטב.
אחת הסכנות המרכזיות שלנו כמשתמשים בדרך, היא הסחת הדעת שלנו מפרטים שקיימים בה בעקבות
התעסקות בדברים אחרים תוך כדי השימוש בדרך, דיבור עם חברים, שמיעת מוזיקה באוזניות, הסתכלות
על פרסומות או התמקדות הראייה על מקום אחד במרחב.
הסחת דעת זו יכולה לגרום חלילה לסכנות ופגיעות, ולכן עלינו להיות מרוכזים בזמן השימוש בדרך
ולהימנע ככל הניתן מהסחות דעת שאינם הכרחיות, לא לחצות את הכביש בזמן שמיעת מוזיקה באוזניות,
לא להסתכל בטלפון בזמן שעוברים ליד שביל אופניים וכדו'. אלא להיות "מפוקסים" עם עיניים פתוחות
וראייה רחבה – על מנת שנוכל להשתמש בדרך בבטחה.
חשוב לא פחות, שנשים לב לא להסיח את דעת הנהגים!
אם אח שלנו הקטן בוכה, במקום שיסיח את אבא מלהתרכז בנהיגה, נשחק איתו ונרגיע אותו.. וגם אנחנו, נשמור את מה שיש לנו לומר לאחרי הנסיעה, כדי שאבא או אמא יוכלו להתרכז בדרך.