פעולה חמישית במערך זהב
\מטרת הפעולה:
החניכים ילמדו על הכח שיש להם בידיים להשפיע על המשפחה שלהם ועל החברים שהם נמצאים איתם
בקשר, על מנת לגרום להם להשתמש בדרך בצורה בטוחה, והחניכים יקבלו את המסר שיש להם אחריות
להעביר את מה שהם למדו בכל הפעילויות האחרונות לעוד אנשים.
עזרים:
ממתק קטן- קוביית שוקולד/ סוכריית טופי/ עדשים..
שלב א'- משחק "חתול ועכבר"
המדריך יבחר שני מתנדבים שיהיו חתול ועכבר, כעת מעמידים את שאר חברי הקבוצה במעגל כשהם
מחזיקים ידיים. החניך שנבחר כ"עכבר" נכנס למעגל והחניך שנבחר כ"חתול" נשאר בחוץ. על החתול
לנסות לתפוס את העכבר, ועל העכבר לחמוק מזרועותיו האכזריות של החתול. מטרת הקבוצה היא למנוע
מהחתול להיכנס למעגל או לצאת ממנו, לפי הצורך.
אחרי שהחתול הצליח לתפוס את העכבר – או לחילופין הוא התייאש, ניתן לבחור שני חניכים נוספים
ולערוך ניסיון נוסף.
העברת המסר:
המדריך יושיב את החניכים וישאל את מי שהיה בתפקיד ה"חתול": מה היו התחושות של החתול בזמן
שהוא ניסה לתפוס את העכבר?
התשובות יהיו מגוונות, והמדריך יכוון זאת למסר הבא: החתול היה מוכן לעשות הכל כדי שהקבוצה
תסכים לו להיכנס לתוך המעגל ולהיות חלק מהם.
וכעת יוסיף המדריך ויאמר: מהמשחק הזה אנחנו לומדים שכל אחד מאיתנו רוצה להיות שייך לקבוצה
ולהרגיש שהוא שותף איתה, והיינו מוכנים לעשות הכל בשביל זה. ולכן לכל אחד מאיתנו יש השפעה על
הקבוצה, על המסר שהיא מעבירה ועל הלחץ החברתי לגרום למישהו לעשות משהו.
שלב ב'- לחץ חברתי
המדריך יביא ממתק קטן, זה יכול להיות עדשים, קוביית שוקולד, סוכריית טופי..
הוא ישאל את החניכים, "מי אוהב _____ (השם של הממתק)?" ואז יבחר מתנדב שיצא החוצה (מישהו שהצביע שהוא אוהב את הממתק), ובזמן שהוא בחוץ המדריך יגיד לחניכים שכשהמתנדב יחזור, הוא יתן לו את הממתק, וכולם צריכים להגיד "איייכס!".
אחרי זה נקרא למתנדב ונביא לו לאכול את הממתק, ואחרי שכולם אומרים איכס- כנראה שהוא לא יאכל..
המדריך יגיד לחניכים: אתם רואים איזה כוח יש לקבוצה, איך השפעתם עליו? כל אחד שהיה עומד פה ועובר את התרגיל הזה לא היה מעז לאכול את הממתק..
נרצה לנצל את הכוח הזה שלנו כדי להשפיע לטובה, ולעזור לחברינו לשמור על החיים ועל הבטיחות.
שלב ג'- משחק "הקמפיין המנצח"
המדריך יחלק את החניכים לשתי קבוצות ויאמר להם את המשימה הבאה:
אם העירייה/מועצה/מזכירות היישוב/ הייתה מבקשים מכם לכתוב שיר על נושא זהירות בדרכים, שאותו
ישמיעו בכל בתי הספר כצלצול להפסקות במשך חודש שלם. מה הייתם כותבים?!
כעת, על כל קבוצה להמציא "סלוגן", שיר קליט עם בית אחד ופזמון אחד, המעלה את חשיבות הזהירות
בדרכים ושימוש נכון לפי הכללים בדרך. השיר צריך להיות שיר המוכר לכולם שעליו הם מלבישים את
המילים שלהם.
בסוף הזמן שהמדריך הקציב, כל קבוצה צריכה להציג את השיר שלה.
הנושאים על פיהם יקבע ניקוד לקבוצה המנצחת הם: הקצב מתאים למילים שנבחרו, כמה שיותר כללים
של זהירות בדברים שלמדנו בפעילויות האחרונות, חרוזים, שיתוף פעולה בין חברי הקבוצה.
שלב ד'- סיפור ושיתוף
המדריך יספר לחניכים את הסיפור הבא:
"השעה הייתה רבע לשבע בבוקר. אבי לא אהב לקום מוקדם כל כך בחופש הגדול, אבל הפעם החליטו
הוא וחבריו להגיע לפארק השכם בבוקר. לכן היה עתה כבר ברחוב, מדווש במרץ לעבר הכניסה לפארק.
הם ידעו שבשעה מוקדמת כל כך של הבוקר עדיין אין בפארק מבקרים רבים. הם יוכלו איפוא לרכב על
אופניהם במהירות ולבצע פעלולים שונים על שביל האופניים. בשעות מאוחרות יותר אי אפשר לעשות
זאת, הרי אז מגיעים לשם הרבה ילדים והורים, ושבילי האופניים מלאים רוכבים בני כל הגילים.
מרחוק ראה אבי שיונתן ועוז כבר מחכים לו על אופניהם. פתאום חש מבוכה: איש מחבריו לא חבש
קסדה. מיד עצר ומיהר להסיר את הקסדה מעל ראשו. אם יראו אותו עמה, ודאי יצחקו; ומי רוצה שילעגו
לו? עתה פתח את תיק הבד שלו, שלף מתוכו את בקבוק מי השתייה שהכין ודחס פנימה את הקסדה. את
הבקבוק זרק אל פח האשפה, ורק אז שב לנסוע.
שביל האופניים שבפארק אכן היה ריק מאדם. הוא התפתל במדשאות המוריקות והקיף את הפארק כולו,
לרבות הבריכה שעליה גדלים צמחי מים צבעוניים. אבי וחבריו דיוושו במהירות, נהנים מהשקט ומהרוח
המשחקת בשערותיהם. ככל שהמשיך אבי ברכיבתו, כך חש עצמו מלא מרץ יותר.
"בואו ניסע על הדשא!" קרא פתאום. "אף אחד לא נמצא כאן. למה שנרכב רק על שביל האופניים"?
השלושה ירדו אל הדשא והחלו רוכבים לעבר הנדנדות והמגלשות הענקיות, הצבעוניות והמפתות שבמרכז
הפארק. הנסיעה הייתה נהדרת. הדרך הייתה אומנם נוחה פחות, כי לא היה זה משטח בטון, אבל ריחו
הרענן של דשא שנקצר זה עתה והידיעה שהם עושים דבר מה שבזמנים אחרים אסור להם לעשות – הפכו
את החוויה לתענוג אמתי.
"היי!" קרא עוז פתאום. "מה זה?" בלב הדשא, מוסתר בין גבעות קטנטנות, ראו השלושה בור רבוע
בגודל בינוני פעור לרווחה. "לא יודע," אמר יונתן, והשלושה חדלו לנסוע. "בטח משהו שהם צריכים לתקן
היום". מראהו של הבור הלהיב את אבי. "בואו נשחק קפיצות אופניים!" בלי לחכות לתשובה שב
לדווש. הוא רכב לעבר הבור במהירות הולכת וגוברת – וממש כשהגיע לשפתו הרים את הגלגל הקדמי
וזינק כלפי מעלה. האופניים, והוא עליהם, נחתו בשלום מעברו השני של הבור. "עכשיו נראה אתכם"! יונתן
מיהר אל הבור בעקבותיו, אך להפתעתו של אבי בלם פתאום וסירב להמשיך. אבי צחק, ועוז הצטרף
אליו. יונתן הסמיק.
"אני…" החל לומר. "מפחד," השלים עוז את המשפט. אחר כך שלף את הטלפון הנייד שלו מכיסו
והושיטה אותו ליונתן. "לא רוצה שיקרה לו משהו," הסבירה. אחר כך עשתה כאבי: דיוושה במהירות,
זינקה ונחתה בשלום מצדו השני של הבור.
"הנה, אני אראה לך עוד פעם!" התנדב אבי. שוב דיווש לעבר הבור, הפעם מצדו השני; ושוב הרים את
הגלגל הקדמי כדי לזנק אל על. ואולם בעודו עושה זאת, חש שדבר מה אינו כשורה. אופניו נתקלו במכשול
בלתי נראה, הזינוק נבלם – והאופניים נפלו. אבי ניסה לבלום את נפילתו שלו באמצעות ידו השמאלית, אך
הוא לא הצליח בכך. לחרדתו, מצא עצמו פתאום מועד פנימה, אל תוך הבור.
"אבי!" שמע את קולו של עוז. "מה קרה, אבי?" מיד אחר כך הופיעו פניו של יונתן מעליו, ושפתיו נעו.
ואולם אבי לא ידע מה אמר לו. העולם סביבו התערפל והוא איבד את הכרתו. מאוחר יותר סיפר לו עוז
כיצד יונתן הושיט לו את ידו כדי לעזור לו לקום אך גילה מיד שאבי לא יוכל להיעזר בו. הוא עצמו הבין באותו רגע שאין זו נפילה רגילה, מיהר לקחת את הטלפון הנייד שלו, ובאצבעות רועדות חייגה 102 אל מכבי האש.
הכבאי התורן הציג בפניו סדרת שאלות קצרות כדי להבין את אשר קרה. אחרי ששמע את תשובותיו
הודיע: "אנחנו באים מיד! אל תגעו בו. שלא יעשה שום פעולה עד שנגיע!", רק עתה הבחין עוז בזרזיף
הדק של הדם הזורם ממצחו של חברו.
יונתן חייג למגן דוד אדום. להפתעתו נאמר לו שם כי מכבי האש כבר דיווחו על הנפילה וכי ניידת שלהם
עושה גם היא את דרכה אל מקום התאונה. אז נשם יונתן עמוקות, אזר אומץ וחייג להוריו של אבי כדי
להודיע להם על התאונה. בדיוק אז פקח אבי את עיניו ונאנח בכאב. "הראש…" אמר. "כואב לי הראש. וגם
היד…" חמש דקות בלבד עברו עד הרגע שבו מכונית הכיבוי חצתה את הדשא ועצרה ליד הבור, אך לאבי
הן נראו כנצח.
פרצופו של גבר צעיר עוטה מדים אדומים וחובש קסדה הופיע לנגד עיניו של אבי. "אל תזוז, ילד!" צעק.
"זה בסדר. לא לפחד. אנחנו פה. בעוד רגע תצא מכאן בשלום. אם רק תעשה מה שאני מבקש, הכול
יסתדר. אני יאיר, ויחד עם החברים שלי אני אציל אותך". במהירות מפתיעה, באמצעות מכשיר שאבי אינו
מכיר, הרחיבו הכבאים את הבור שבו היה לכוד; ועוד לפני שהספיק להבין את המתרחש נכנס יאיר פנימה,
הרים אותו בעדינות ונשא אותו אל מחוץ לבור. גבר אחר נטל אותו והניחו בעדינות על אלונקה.
"הראש…" נאנח אבי. "היד…" "היד שבורה," אמר איש מגן דוד אדום שהגיע לשם בינתיים. "תיכף נקבע
אותה. את הראש נצטרך לבדוק בבית החולים." יאיר היה גבר צעיר גבוה ושרירי למראה, במדים האדומים
שדרגות קצונה על כתפיו. הוא התבונן באבי בפנים רציניות.
"איפה הקסדה שלך?" שאל. "בתיק שלי…" מלמל אבי. "תגיד לי, ילד, אתה מבין מה עשית? אתה מבין
שאילו חבשת את הקסדה במקום להשאיר אותה בתיק, היד אולי היתה נשברת אבל הראש לא היה
נפגע"?
אבי לא השיב.
"מה אתה, פחדן? אתה לא נראה כזה, אבל רק פחדנים לא חובשים קסדה. האמיצים חובשים אותה.
חיילים, אסטרונאוטים, וגם… אני"! אבי נזכר כיצד הסתיר את הקסדה מעיני חבריו. הוא התבייש אז רכן
יאיר אל אבי, נגע בלחיו בעדינות ואמר: "אבל אני משוכנע שעכשיו קיבלת שכל, נכון?" חיוך לא צפוי הופיע
על פניו. הוא שב והזדקף, נופף לאבי לשלום, ויחד עם חבריו פנה לעלות על ניידת הכיבוי בדרכו חזרה אל
תחנת מכבי האש".
כאשר המדריך יסיים לקרוא את הסיפור הוא ישאל את החניכים: מי פעם עשה משהו למרות שהוא לא
רצה, אלא רק בגלל שהוא רצה להיות חלק מכולם?!
אחרי שהחניכים ישתפו, כפי רצונם, יאמר המדריך: העובדה שאף אחד מהחברים לא חבש קסדה, שכולם
הסכימו לרדת משביל האופניים, ולהתקרב בכלל אל הבור – תרמה לאווירה הכללית בין השלושה שיצרה
תרבות של אי-שמירה על הבטיחות. אבל כל המקרה המצער הזה לא היה קורה לולא היו מונעים החברים
כ"כ מלחץ חברתי, שמנע מהם לנהוג מאחריות ואף דחק בהם לעשות מעשים המסכנים את עצמם, את
חבריהם ואת הסביבה. כשמדובר בבטיחות, אין שום דבר מגניב בלקחת סיכונים, הפוך… כשלוחם האש
אמר ש"רק פחדנים לא שמים קסדה", הוא התכוון לכך שרק מי שמה שמפחיד אותו זה מה שיגידו עליו –
לא שם קסדה, כי מי שלא מפחד ממה שיגידו, כנראה לא צריך לפחד כלל כי הוא שומר על הבטיחות שלו
ושל חבריו.
שלב ה'- משחק "הרעיונות שלי"
המדריך יאמר לחניכים: אחרי שהבנו את הכח שיש לנו להשפיע על החברים שלנו על ידי "לחץ חברתי",
ואת האחריות שיש לנו לגרום למי שנמצא לידנו להשתמש בדרך בצורה בטוחה, כעת כל אחד יחשוב כיצד
הוא יכול לעזור להורים שלו בזמן הנסיעה המשפחתית, ולהציע רעיונות למשחקים בדרך שהוא יציע
לאחים וההורים שלו, בשביל שלא יהיו מריבות, תלונות או הערות של שעמום, היכולות לגרום לחוסר ריכוז
אצל ההורים הנוהגים (לדוגמא: ספירת מכוניות לפי צבעים, ארץ עיר, לבחור שירים להשמעה לפי הא' ב', ועוד).
סיכום:
במהלך הפעילות הזו למדנו, שלקבוצה יש כח גדול להשפיע על ההתנהגות של שאר החברים בה, משום
שכל אחד רוצה להרגיש חלק מהקבוצה. עשינו חזרה על הכללים שלמדנו על ידי השיר שהמצאנו, והפנמנו
שלחץ חברתי יכול לגרום לאנשים לעשות מעשים לא בטיחותיים שהם יתחרטו עליהם בהמשך. מתוך כך
הבנו שיש לנו אחריות ויכולת להשפיע באופן חיובי על מי שנמצא איתנו ולכן חשבנו ויצרנו משחקים
והפעלות לאחים ולבני המשפחה עבור הנסיעות המשפחתיות הבאות.
